לבער את השתיקה
לבער את השתיקה כמוה כליבוי הלהבה האוכלת בכל פה את חמץ ההיבריס.
לקוט גרגרי המגלומניה הפושטים בכל חדרי הלב הפועם קמעה קמעה.
לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת [שמות ל"ה],
הציווי הזה פורש באופן מיוחד להדגיש ענין שהאש היא מארבעה יסודות
שהם כנגד דצח"מ [דומם, צומח, חי, מדבר], כאשר האש היא כנגד
המדבר [נפש חיה, רוח ממללא], שאין לכלותו ולהעלימו ביום השבת,
אלא יש להגדילו באופן שתהא שלהבת עולה מאיליה, כמו בהדלקת
המנורה אותה מדליקין מנר המערבי הדולק באורח נס עד שקיעת החמה.
[מסכת שבת ב']. בעור החמץ הוא בעור וסלוק הגאוה, היוהרה
וההיבריס שהם תנאי למקדש אדני כוננו ידיך והויה ימלך לעולם ועד
[שמות ט"ו], ואף הוא נעשה באש כאמור בתפילת נחם הנאמרת בט' באב
כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה, ככתוב: ואני אהיה לה
נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.
שבו איש תחתיו [שמות ט"ז]
ראו כי הויה נתן לכם את השבת על כן הוא נתן לכם ביום השישי
לחם יומיים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי [שמות ט"ז]
נאמר בקשר ללקיטת המן אותו יש לאסוף בכמות כפולה ביום השישי,
כלומר אין להסתלק מהרדיוס בו הצל של הצדיק מגן, יום השבת
הוא צדיק [ע"פ תקוני הזהר], שבו איש תחתיו, כלומר הסתופפו בצלו
של הצדיק יסוד עולם שמגן על העולם, כאמור כי שמש ומגן הויה אלהים
[תהילים פ"ד], שכן הצל מגונן על השורש של האילן, עץ החיים.
וכל שהוא חלק אלוה ממעל מחובר לעץ, מי לשורשו שהם נשמות
מעולם האצילות ומי לעליו ופרותיו שהם נשמות מעולם העשייה.
יש לדבוק בצדיק כאמור ואתם הדבקים בהויה אלהיכם חיים
כולכם היום [דברים ד'].
האדם הראשון חייו מן האילן שהוא עץ החיים שאכילתו מביאה
לחיי נצח, וכמו כן אילן עולה [בחשבון אותיות], אמן, מלאך
וסוכה שהוא שילוב של שמות הויה אדני.
כימי העץ ימי עמי [ישעיהו ס"ה]
והקימותי לדוד צמח צדיק [ירמיהו כ"ג]
זרע האילן בחינת הכתר הוא הצדיק שמרקיב באדמה קודם שינבט,
יצמח ויביא פירות, שכן להרקיב אותיות להקריב שהזרע ברובו
מרקיב באדמה ונותרת רקבובית [ מעין עצם הלוז שממנה נבנה
הגוף בתחייתו] וממנה צומח האילן לבסוף, במידה והיתה הזנה
ותנאים נאותים.
זרע החיטה ראוי לטחינה אולם אחרי שהחיטה צומחת ראוי לעשות
קמח בכמות גדולה, ואילו זרע האילן לא ראוי למאכל, אולם ממנו
צומח עץ שפרותיו לאין שעור מהזרע.
התקון לקצוץ בנטיעות האילן בפרד"ס [פשט, רמז, דרש,סוד],
להפרדה בין היסוד למלכות הוא הפסוק: תבאמו ותטעמו
בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת הויה מקדש אדני כוננו ידיך
אדני ימלך לעולם ועד [שמות ט"ו].
תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם
משוש דור ודור [ישעיהו ס'].
שמעון טל רז
